עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ואח' נ' לשוביץ(המנוח) ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבעים 1-3 לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

רקע :

1.ענייננו בתביעה לפינוי וסילוק יד מדירה הנמצאת בגוש 13072 חלקה 1 ו-2, בעיר צפת (להלן: "הנכס"). התובעת היא עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, שקיבלה בהעברה ממינהל מקרקעי ישראל את ניהול נכסי רשות הפיתוח וביניהם הנכס נשוא התביעה; הנתבעים 1-3 הינם עזבון המנוחה תקווה לשוביץ (להלן:"המנוחה") ויורשיה של המנוחה הטוענים לזכויות בנכס על פי צו קיום הצוואה של המנוחה; הנתבע 4 מחזיק בנכס, לטענתו, מאז שנת 1995.

2.התובעת טוענת בכתב התביעה, כי ביום 15.6.72 נחתם הסכם שכירות מוגן בינה לבין המנוחים בגין הנכס, וכי לאחר פטירת מר לשוביץ המשיכה אלמנתו להחזיק בנכס כדיירת מוגנת.

במהלך שנת 2009, ועל פי בקשת המנוחה, החלה התובעת בהכנת תיק מכר לצורך מכירת הנכס למנוחה, אולם טרם השתכללות עסקת המכר, לרבות חתימה על הסכם מכר, נפטרה המנוחה.

ביום 15.11.09 פנו יורשי המנוחה לתובעת בבקשה להעברת הזכויות בדיירות מוגנת בנכס אליהם, וזאת מכח צו קיום הצוואה אותה השאירה המנוחה.

לטענת התובעת, הנתבעים 2 ו-3 לא התגוררו בנכס 6 חודשים טרם פטירת המנוחה, ולכן אינם עונים על תנאי חוק הגנת הדייר ומחזיקים בנכס שלא כדין.

מוסיפה התובעת וטוענת כי נתבע 4 שמשתמש בנכס כמחסן, בלא אישורה או הסכמתה, הינו פולש ו/או מסיג גבול בנכס.

3.לתביעה הנדונה קדמה תביעה אחרת שהוגשה על ידי התובעת ביום 19.11.02 כנגד מר לשוביץ ז"ל, לפינוי וסילוק ידו מהנכס, בשל נטישת הנכס. ביום 27.2.05 ניתן פסק דין, לפיו, לפנים משורת הדין, בנסיבות המקרה, ובהתחשב בשתיקתה הממושכת של התובעת ובכך שהנתבע שילם דמי שכירות במשך שנים רבות אף שלא עשה שימוש בנכס, ניתן סעד מן הצדק לפיו, באם ישלם לתובעת סך של 10,000 ₪ בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, לא ינתן סעד של פינוי, אחרת יפנה את המושכר ויחזיר את החזקה בו לתובעת בתוך 60 יום מקבלת פסק הדין (להלן: "פסק הדין").

טענות הצדדים בבקשה:

4.לטענת הנתבעים 1-3, התובעת לא ערערה על פסק הדין, ולכן מדובר בפסק דין חלוט ולא ניתן עוד לדון בתביעת פינוי.

מר לשוביץ ז"ל קיים את הוראות פסק הדין ובכך קובּעו זכויותיו כדייר מוגן בנכס.

התובעת החלה במכירת הנכס למר לשוביץ ז"ל ולאחריו לאלמנתו, ביום 17.4.07, ביודעה כי הנכס נטוש ואינו ראוי למגורי אדם, לפיכך החלטתה של ועדת דמי מפתח שהתכנסה ביום 15.11.09, לערוך ביקור בנכס ולבדוק אם הוא פנוי, מהווה התעלמות מפסק הדין.

זאת ועוד, התנהלות התובעת כלפי מר לשוביץ ז"ל וכלפי אלמנתו מלמדת על חוסר תום לב ועל התחמקות מכוונת של התובעת ממכירת הנכס.

5.התובעת טוענת בתגובתה לבקשה, כי קיים השתק פלוגתא הקובע כי מר לשוביץ ואשתו נטשו את הנכס בניגוד להוראות החוזה, וכי המשך נטישת הנכס מקים עילה חדשה לפינוי הנכס.

לגופו של עניין טוענת התובעת, כי אין במתן סעד מן הצדק כדי להוות מעשה בית דין, הוא אינו חל על מי שלא היה צד להליך, ולכן אין בו כדי להקנות ליורשיו של הנתבע חסינות מפני פינוי, בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר.

דיון והכרעה:

6.דין הבקשה להידחות.

הכלל הדיוני של מעשה בית דין נועד לייעל את הדיון המשפטי, למנוע הכרעות סותרות והטרדה של בעל דין בהליכים כפולים ומיותרים.